שמירה על מחממי אינפרא-אדום בטוחים כשהם נמצאים בסביבה לחה
בואו נהיה כנים: הנחת מנורת חימום בעלת עוצמה גבוהה בחדר אמבטיה או מתחת לגזיבו בחוץ זה כמו לשחק עם אש – באופן מילולי וחשמלי. כשמשלבים אדים, טיפות מים וחשמל חי, יש סיכוי גדול לקרות קצר. זו דרך מצוינת ליצור יום גרוע.
כדי למנוע זאת, אנחנו לא יכולים רק “לקוות לטוב”. עלינו להתמקד בשני דברים: להפוך את המארז לעמיד בפני חדירת לחות, ולוודא שהחיבורים החשמליים אטומים.
בחירת חומרי בידוד נכונים
מארזים רגילים לא מספיקים בסביבה לחה. צריך חומרים שיכולים לעמוד בפני הלחות. אנו מחפשים מארזים בעלי דרגת בידוד IP65 או גבוהה יותר. במילים פשוטות: זה אומר שהמארז אטום לאבק ויכול לעמוד בפני פגיעת מים ישירה. אנו עושים זאת על ידי שימוש בחומרי סיליקון וחומרי אטימה חזקים בכל מקום בו החוטים נכנסים למארז.
והנה טיפ מקצועי: אל תשתמשו בחוטי PVC רגילים. הם יימסו מיד כשהמנורה תתחמם. אנו משתמשים בפלורופולימרים במקום זאת. הם יכולים לעמוד בחום מבלי להיהרס, וכך החשמל נשאר בתוך החוטים, ולא בתוך המארז.
הסוד נמצא באטימה
רוב המנורות האלו משתמשות בצינורות קוורץ. הקוורץ עצמו מצוין לבידוד, אך הקצוות – שם האלקטרודות מחוברות – הם אזורי הסכנה. שם הלחות יכולה לחדור.
כדי לפתור בעיה זו, אנו משתמשים בחומרי אטימה עמידים בפני חום, או בחומרי אפוקסי מיוחדים, כדי לאטום את הפערים האלו. זה יוצר חומה פיזית שמונעת מהמים לחדור. אם המים לא יכולים לחדור בין האלקטרודות למארז, אין בעיה.
המציאות
הבעיה היא שאף אטימה אינה קבועה. המחממים האלו עוברים תהליך תמידי של חימום וקירור. זה גורם לחומרים להתרחב ולהתכווץ, מה שיוצר לחץ על חומרי האטימה. בסופו של דבר, הם יישברו. לכן צריך לבדוק אותם כל שישה חודשים.
בנוסף, החומרים עצמם הם רק חצי מהפתרון. אם אינכם משתמשים במערכת GFCI, אתם לוקחים סיכון גדול. חשבו על חומרי הבידוד כעל שורת ההגנה הראשונה שלכם, ועל מערכת GFCI כעל מצנח החירום שלכם. צריך את שניהם.