למה אנו מעבירים את הנורות שלנו ל”מבחן העינוי באדי מים”
בואו נהיה כנים: חדרי האמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדי מים סמיכים, טיפות מים שנופלות מכל מקום, והטמפרטורה משתנה מקרח לרתיחה בתוך דקות בודדות. זה סביבה אכזרית.
היינו יכולים פשוט לשלוח את הנורות האלו ולקוות לטוב. אבל אנחנו לא עושים זאת. במקום זאת, אנו מעבירים כל מחזור של נורות למבחני עמידות בתנאי לחות גבוהה. בעצם, אנו מנסים לשבור אותן כאן, כדי שהן לא יישברו בחדר האמבטיה של הלקוח.
כיצד הלחות גורמת לכישלון הנורה
העניין עם הלחות הוא שהיא לא נשארת רק בחוץ – היא חודרת פנימה. אם יש אפילו פתח זעיר בחומר האטימה שמסביב לצינור הקוורץ או לחיבורים, אדי המים יכולים לחדור פנימה. ברגע שהנורה נדלקת, אדי המים הופכים לאדי מים בלחץ גבוה, מה שעלול לגרום לשבירת החוטים או להתפרצויות חשמליות בקצוות הנורה.
זה לא נראה טוב…
כדי למנוע זאת, אנו משתמשים בחדרי בדיקה. אנו מעלים את רמת הלחות לרמה הגבוהה ביותר, ומדליקים/כובים את הנורה שוב ושוב. בצורה כזו אנו מחקים שנים של חשיפה לאדי מים, בתוך מספר מאות שעות בלבד. אם הנורה עתידה להישבר, אנו רוצים שזה יקרה במפעל שלנו, ולא בבית של הלקוח.
המאבק בין מתכת לזכוכית
האתגר האמיתי נמצא במקום שבו הקוורץ נפגש עם הקצוות המתכתיים של הנורה. מתכת וקוורץ לא עובדים טוב יחד כשהטמפרטורה עולה – הם מתרחבים בקצבים שונים. כשמוסיפים לכך לחות קבועה, הקשרים ביניהם עלולים להיחלש.
המבחנים שלנו מוודאים שהחומרים האטמיים אכן עמידים בתנאי לחות גבוהה. אנו בודקים את ההתנגדות החשמלית של הנורה לאחר הבדיקות. אם הערך יורד, זה אומר שהאטימה לא עובדת כראוי. פשוט מאוד.
חיסרון אחד
יש חיסרון אחד: כדי להפוך את הנורה לעמידה יותר בפני לחות, לפעמים עלינו להשתמש בחומרי אטימה עבים יותר או בציפויים מיוחדים. זה עלול לשנות במעט את התכונות האינפרא-אדומות של הנורה, או לגרום לה להיות גדולה יותר. זו עסקה סבירה עבור מוצר שלא יקרוס, אך חשוב לוודא שיש מספיק מקום במעטפת הנורה לחומרים האלו.