למה רוב החיממים באמצעות אינפרא-אדום כשלים (ואיך לתקן זאת באמת)
אם פעם קרה לכם שהחיממן שלכם כשל, סביר שזה לא קרה בתוך הצינור שלו. זה קרה בדיוק בנקודה שבה החוטים מתחברים.
כשאנשים מדברים על “חיסום ברמת OEM”, זה נשמע כמו מושג טכני מורכב. אבל בעולם האמיתי, זו ההבדל בין חיממן שיכול לעבוד שנים רבות, לבין חיממן שמהפך למקור לבעיות.
הבעיה עם חוטים “זולים”
העניין הוא שמערכות בעלות הספק גבוה יוצרות כמות אדירה של חום. החום הזה לא נשאר רק בתוך הצינור, אלא חודר גם לחוטים.
חיממנים זולים בדרך כלל משתמשים בחומרי חיסום פשוטים. זה עובד לזמן מה, אבל בסופו של דבר, החומרים האלה נהיים שבירים, ואז – בום! הבידוד נהרס, החוטים נוגעים זה בזה, ונוצרת בעיה במעגל החשמלי, או אפילו שריפה.
כיצד לעשות זאת נכון
אנחנו עושים דברים אחרת כדי למנוע את הבעיה הזו.
ראשית, אנחנו משתמשים בחומרי בידוד חזקים. ניתן לחשוב על זה כעל “מגן חום” שמרחיק את החום מהחוטים. לאחר מכן, אנחנו משתמשים בחומרי סיליקון או חרסינה שעמידים בטמפרטורות גבוהות. חומרים אלה לא מתרגשים מטמפרטורות של 300 מעלות – הם פשוט נשארים במקומם.
חוץ מזה, חייב להיות חיסום אטום. אם אוויר או לחות חודרים לנקודת החיבור, החוטים מתחילים להתחמצן. זה יוצר עוד התנגדות, שיוצרת עוד חום, שפוגע בחוטים עוד יותר. זו מעגל קסמים שלילי. חיסום אטום מונע את חדירת האוויר/לחות.
חיסרון קטן
יש עם זאת חיסרון אחד.
מכיוון שחומרי החיסום האלה חזקים מאוד, קצוות החוטים נהיים קשיחים יותר. אי אפשר לכופף אותם בזווית חדה במהלך ההתקנה. אם נכווה את החלק המחוסם, ייתכן שהחרסינה תישבר.
צריך פשוט לתת לחוטים מעט מרווח, וליצור עיקול עדין בזמן ההתקנה.
זו פעולה פשוטה. אבל זו ההבדל בין צורך להחליף את החיממן כל שישה חודשים, לבין חיממן שיכול לעבוד עד שהחוטים נהרסים.